החלטה בתיק עמ"ת 23648-08-13

1.      בפניי ערר על החלטת בימ"ש השלום בראשל"צ (כב' השופט מזרחי) במ"ת 36002-07-13, מיום 13.7.13, במסגרתה הורה ביהמ"ש על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בית בפיקוח בישיבת "אור ישראל" בירושלים בכפוף להפקדת מזומנים, מתן ערבות עצמית וערבות צד ג'.

• 2.      נגד הנאשם (המשיב בבקשה) הוגש כתב אישום בעבירות של ניסיון למעשה מגונה בקטינה ותקיפה סתם. 

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 10.6.13 בסמוך לשעה 15:00, בחנות "דליקטס" בראשל"צ, ניגש הנאשם לדלפק בחנות, שם עמדה אותה עת המתלוננת (קטינה ילידת 5.9.96), הציג עצמו בפנייה בכזב כבעל חברת נדל"ן והציע לקטינה משרה אצלו תמורת שכר גבוה. עקב כך, קיבל ממנה את מס' הטלפון שלה. במהלך השיחה ליטף הנאשם את כתף הקטינה ואמר לה "את חמודה". בהמשך אחז הנאשם בידה וליטף אותה. בתגובה התרחקה המתלוננת ממנו. בהמשך שב נאשם ואחז בחוזקה בידה של הקטינה, נישק אותה במצח וליטף אותה בכתפה. הנאשם ניסה לגעת בחזה של הקטינה והיא דחפה אותו וצעקה שתקרא למשטרה. הנאשם הגיב "אני מצטער" ועזב את המקום.

• 3.      בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד לגמר בירור דינו. עילת המעצר שפירטה בבקשה היא עילת המסוכנות. לטענת המבקשת, המשיב זקוק לטיפול תרופתי ולא נטל את הטיפול בחודשים האחרונים.

• 4.      בישיבה הראשונה שהתקיימה בבקשת המעצר, ב-14.7.13, הופנה המשיב לבדיקה פסיכיאטרית על מנת שתיבדק כשירותו לעמוד לדין. ביהמ"ש הורה על מעצרו של המשיב  עד החלטה אחרת.

• 5.      על פי חוות הדעת הפסיכיאטרית , המשיב  לוקה בסכיזופרניה, כשיר לעמוד לדין. על פי דיווח שנתקבל מרופאה שטיפלה בו בעבר, אינו מתמיד במעקב ואינו מקבל טיפול תרופתי באופן קבוע. בשל מחלתו, הומלץ על טיפול מרפאתי.

• 6.      לאחר שנתקבלה חוות הדעת הפסיכיאטרית, הסכימה ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה. בטיעוניה, לא הביעה עמדה חד משמעית לגבי עילת המעצר וביקשה להורות על שחרורו של המשיב לאלתר, לחלופת מעצר בית. לחילופין, ביקשה להורות על קבלת תסקיר מעצר.

• 7.      בהחלטה שניתנה על ידי ביהמ"ש, קבע ביהמ"ש כי מתקיימת בנסיבות המקרה עילת מעצר. בימ"ש קמא לא נענה  לבקשה להורות על שחרורו לאלתר של המשיב וזאת בשל אופייה של העבירה והאמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית לגבי מצבו הנפשי של המשיב. ביהמ"ש הפנה עניינו של המשיב לשירות המבחן שייבחן המסוכנות הנשקפת ממנו ואפשרות שחרורו לחלופה או בתנאים אחרים שיהיה בהם כדי לאיין או להפחית מסוכנותו.

• 8.      תסקיר שירות המבחן הונח בפני ביהמ"ש בישיבה ביום 6.8.13. שירות המבחן מציין כי לאור כך שמצבו הנפשי של המשיב בלתי יציב והקושי שלו להמשיך בטיפול התרופתי, נטייתו להתנהגות רמאית להשגת מטרותיו, קיים סיכון בהתנהגותו והוא חשוף למצבי סיכון ופגיעה בעצמו. עם זאת, מאחר וקצינת המבחן התרשמה "מסטייה ולא מבעיה בהתנהגות המינית", היא ציינה כי במידה ותוצע חלופת מעצר הולמת אשר יכולה להציב גבולות התנהגותו, ניתן לבחון אפשרות שחרורו ממעצר.

קצינת המבחן מציינת בתסקיר כי נבדקה כשירותה של האם לשמש כמפקחת ונמצא כי אין לה מסוגלות לשמש כמפקחת.

לאור האמור לעיל ובהעדר חלופה הולמת, לא המליצה קצינת המבחן על שחרורו של המשיב ממעצר.

9.      בישיבה ביום 6.8.13 הודיע ב"כ המשיב כי נמצאה בינתיים חלופה אחרת למעצר בית וביקש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בישיבת "אור ישראל" בפיקוחם של שני מפקחים. הסנגור ציין, כי בנסיבותיו האישיות של המשיב, בשל בעיותיו הנפשיות והרפואיות, הותרו במאסר הינה בלתי מידתית, כאשר יש בידיו להציע חלופה אחרת.

10.  ביהמ"ש הורה על קבלת תסקיר משלים שייבחן, בין היתר, "מסוגלות" הישיבה להוות חלופת מעצר שיש בכוחה להציב גבולות ברורים למשיב.

• 11.  בתסקיר משלים  (מיום 12.8.13) נשללה ישיבת "אור ישראל" לחלפה הולמת וראויה וכן כחלופה התואמת את צרכיו הספציפיים של המשיב. על פי התסקיר, הישיבה אינה מקפידה על תנאי הפיקוח והיא ממוקמת בשכונת מגורים בקרב אוכלוסייה כללית, לרבות ילדים. בנוסף, נכתב, כי בישיבה לומדים גם תלמידים צעירים וילדים בעלי תפקוד לקוי הניתנים לניצול על ידי המפוקחים השוהים שם.

סיכומו של דבר, שירות המבחן התרשם שהמשיב אינו מתאים לשהות בישיבה הנ"ל, שכן הוא זקוק  להתייחסות מיוחדת ולמסגרת בעלת גבולות ברורים ומפקחים שידווחו באופן אמין.

12.  בישיבה ביום 13.8.13 נחקרו המקפחים המוצעים ולמרות עמדת שירות המבחן, החליט ביהמ"ש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בית בישיבת "אור ישראל" בפיקוח ובכפוף להפקדת ערבויות ואיסור יצירת קשר עם קטינים. שחרורו של המשיב עוכב לבקשת העוררת.

13.  על החלטה זו של בימ"ש קמא הוגש הערר שבפניי.

העוררת מבקשת לבטל את החלטת השחרור של בימ"ש קמא ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו או לחילופין להורות על שחרורו לחלופת מעצר הולמת וראויה אחרת, שתיבחן על ידי שירות המבחן.

העוררת טוענת, כי בנסיבות המקרה היה מקום ליתן עדיפות וחשיבות מרבית לעמדת שירות המבחן שלא המליצה על חלופה זאת לאחר שנמצא שאינה מתאימה לצרכיו הספציפיים של המשיב, בשים לב למיקומה והימצאות ילדים בסביבתה. לטענת העוררת, עובדה זו יש בה כדי להגביר את הסיכון להישנות מעשים דומים מצדו בעתיד.